Birthmarks and Birth Defects Corresponding to Wounds on Deceased Persons
המאמר של איאן סטיבנסון, שפורסם בשנת 1993 בכתב העת Journal of Scientific Exploration, עוסק בקשר אפשרי בין סימני לידה ומומים מולדים אצל ילדים לבין פצעים בגופם של אנשים שנפטרו — אותם אנשים שהילדים טוענים כי היו בגלגוליהם הקודמים. סטיבנסון, פסיכיאטר מאוניברסיטת וירג'יניה, מציג מחקר מקיף שכלל 210 מקרים של ילדים שזכרו, לכאורה, חיים קודמים. מתוך 895 מקרים שנאספו בסך הכול, ב-309 מקרים (כ-35%) תועדו סימני לידה או מומים מולדים שלפי דברי הילדים או בני משפחותיהם, תאמו לפציעות שאירעו לאדם שנפטר.
עיקרי הממצאים:
- מאפייני הסימנים והמומים:
- סימני הלידה הופיעו לעיתים ככתמים נטולי שיער, בעלי מרקם מקומט או גוון עור שונה (כהה או בהיר).
- המומים המולדים היו לרוב ייחודיים, ולא תואמים לדפוסים גנטיים מוכרים.
- תיאום בין הסימנים לפצעים:
- ב-49 מקרים שבהם נמצאו תיעודים רפואיים (לרוב דו"חות נתיחה שלאחר המוות), ב-43 מהם (88%) הייתה התאמה בין מיקום הפצע של הנפטר לבין סימן הלידה או המום של הילד.
- ההתאמה נבחנה לפי קריטריון של קירבה אנטומית (ברדיוס של 10 סמ"ר), כאשר בחלק מהמקרים ההתאמה הייתה מדויקת אף יותר.
- דוגמאות בולטות:
- ילד מהודו עם כתם בהיר באזור החזה, שזכר חיים של אדם שנהרג מירי מטווח קצר בצוואר.
- גבר מתאילנד עם כתם גדול על הראש וציפורן מעוותת, שטען כי היה דודו, אשר נרצח במכת סכין וסבל מדלקת כרונית ברגלו.
- ילד מטורקיה שנולד עם אוזן מעוותת ופנים לא מפותחות בצד ימין, ותיאר זיכרונות של אדם שנורה בראשו.
- מקרים מרובי סימנים:
- ב-18 מקרים תועדו סימני לידה כפולים, שתאמו לכניסת ויציאת קליע. לרוב, הסימן הגדול והבלתי סדיר תאם לפצע היציאה — בהתאם לעובדה שפצעי יציאה נוטים להיות גדולים יותר.
שיטות המחקר:
- ביצוע ראיונות מעמיקים עם הילדים, בני משפחותיהם, ולעיתים גם עם משפחות הנפטרים.
- בדיקת מסמכים רפואיים ותיעוד פורמלי (כגון דו"חות נתיחה) לצורך אימות הנתונים.
- בירור אפשרות של קשרים קודמים בין המשפחות, במטרה לשלול השפעה סביבתית או העברת מידע רגילה.
- ווידוא שהסימנים הופיעו מיד לאחר הלידה, ללא קשר לגורמים גנטיים או סביבתיים ידועים.
דיון והסברים אפשריים:
סטיבנסון מציע שהתופעות אינן ניתנות להסבר מספק במסגרת תאוריות קונבנציונליות. הוא בוחן כמה הסברים אפשריים ומצביע על מגבלותיהם:
- מקריות: חישוביו מצביעים על כך שהסיכוי להופעת שני סימנים תואמים באופן מדויק הוא נמוך ביותר (1 ל-25,600).
- השפעה הורית מכוונת: ברוב המקרים ההורים לא הכירו את פרטי חיי הנפטר, ולכן קשה לטעון כי עיוותו או בדו את סיפור הילד.
- השערת הרושם האימהי: הטענה שמחשבות האם במהלך ההריון משפיעות על סימני הלידה נדחית, מאחר וברבים מהמקרים האם כלל לא ידעה על נסיבות מותו של האדם אליו הילד מקשר את עצמו.
מסקנה:
סטיבנסון נמנע מלהציג פרשנות חד-משמעית, ומזמין את הקוראים לעיין בדו"חות המפורטים ובמקרים המתועדים (המובאים בהרחבה בספריו). הוא מדגיש כי ממצאיו מעוררים שאלות עמוקות בנוגע לגורמים להתפתחות סימני לידה ומומים מולדים, ומציע כי ייתכן ותהליכים בלתי מוסברים — ייתכן אף תהליכים הקשורים לגלגול נשמות — מעורבים בכך.
המאמר משלב גישה מדעית קפדנית עם פתיחות לחקר תופעות לא מוסברות, תוך שמירה על זהירות והישענות על ראיות.