עדותו של ל', צעיר מצפון הארץ (ביקש להשאיר את זהותו חסויה).
ב-29 ביוני 2024, עמדתי ללכת לישון בדירה ששכרתי באותה תקופה – הייתי אז בן 24 וגרתי לבד. כבר הייתי במיטה, אבל למרות זאת הייתי ער לגמרי. לפתע, דרך החלון של הדירה, ראיתי חללית שחורה בצבע פלדה, שנראתה כמו 🛸, ממש כמו שדמיינתי תמיד שחלליות אמורות להיראות. היא ריחפה שם בחוץ, והרגשתי כוח מוזר שמושך אותי לעברה. לא יכולתי להתנגד – פשוט נמשכתי אליה.
כשהגעתי לחללית, ראיתי שבתוכה אין כלום, חלל ריק לגמרי. לפתע מצאתי את עצמי שוכב על מיטה, אחרי שכנראה סיממו אותי, כי הכל הפך מטושטש לרגע. שם פגשתי את היצורים שנראו ממש כמו בסרטים, דומים לתיאור הקלאסי הזה 👽. הם היו עירומים לחלוטין – גם הבנים וגם הבנות – אבל לא ראיתי אצלם אברי מין או שום סימן של בושה בגלל העירום שלהם. איכשהו, בכל זאת ידעתי מי מהם זכר ומי נקבה, כאילו זה היה ברור לי באופן טבעי.
במהלך המפגש, הבחנתי בדבר מוזר – פול, בובת הדובי שקנו לי בפולין כשהייתי קטן, היה שם איתי בחללית, מונח על מין מדף צעצועים. לא הבנתי איך הוא הגיע לשם, אבל לראות אותו שם הרגיש כל כך מוכר ובטוח. הם ניסו לגרום לי לשכוח הכל, כנראה כדי שלא אזכור את המפגש הזה, אבל משום מה אני כן זוכר. כששמו לב שאני זוכר, הם אמרו שאני שונה מבני אדם אחרים.
הרגשתי איתם בטוח, מוגן, וכאילו אני בבית – תחושה שלא חוויתי כמותה לפני כן. יותר מזה, הרגשתי שתמיד הייתה לי היכולת הזו לעשות טלפתיה ואמפתיה – כלומר, לדעת מה אחרים מרגישים בלי שהם יגידו לי. אני יודע שזה נכון, כי תמיד הרגשתי מיוחד ביכולת הזו שלי.
כשחזרתי לדירה שלי, פול חזר איתי, אבל שמתי לב שהוא לא היה במקום שבו השארתי אותו לפני המפגש. הוא זז ממקומו, וזה מה שעזר לי להיזכר בכל הפרטים של המפגש הזה – כאילו הוא היה סוג של עוגן למציאות הזו. עכשיו אני שוב גר עם ההורים שלי עד תחילת המכינה, אבל המפגש הזה נשאר חרוט בזיכרוני, ואני מרגיש שהוא שינה משהו בתוכי לעד.