"מוכחש" Unacknowleged

מאת ד"ר סטיבן מ. גריר
© 1996

(תורגם לעברית ע"י שניר הדרי, נובמבר 2018 , מהמקור שבקישור שלהלן:)
http://siriusdisclosure.com/cseti-papers/unacknowledged/

האם הממשלה יכולה לשמור סוד?

סוד גדול באמת – הגדול ביותר בכל הזמנים? כאשר עוונותיהם של פוליטיקאים ובכירי הממשל נמצאים במרכז מהדורות החדשות, האם הממשלה יכולה להסתיר מאיתנו את התגלית המדהימה ביותר בהיסטוריה של העולם – את קיומם של חיים מחוץ לכדור הארץ?

ובכן, כן – ולא.

ראשית, יש להגדיר מחדש את המושג של הממשלה, משום שקיימת ממשלה של 'אנו העם', הנבחרים והממונים, נציגי הציבור, הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והשופטת, וכו' וכו', כפי שאנו מכירים משיעורי האזרחות בתיכון.

אבל, יש גם את 'הממשלה' הלא מוכרת: 'הממשלה' הנמצאת תחת כיסוי עמוק, פרויקטים סודיים ביותר, סוכנים וקבלנים חיצוניים, ובעלי תפקידים מסתוריים בדרג בינוני, שתפקידם להבטיח שממשלת 'אנחנו העם' יודעת מעט או לא כלום על "הממשלה" המוכחשת.

היד הימנית אינה יודעת – או שהיא אינה רוצה לדעת מה יד שמאל עושה.

אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. ראשית קצת רקע.

במשך כמעט שש שנים אני חוקר בחשאי כיצד נשמרת סודיות אמיתית, במחצית השנייה של המאה העשרים. מה שמצאתי הוא מדהים, ובאמת בלתי יאומן. מה שאתם עומדים לקרוא הוא האמת – אבל אני מודה שלא הייתי מאמין אם מישהו  היה מספר לי את זה לפני 3 שנים. ייתכן שתרצו לקרוא את שאר המאמר כאילו היה סיפור בדיוני. אולי תרגישו נוח יותר להביט על כל זה ממרחק. אבל תנו לחלק מכם לדעת כי זו האמת.

מאמר זה הוא לא על האם עב"מים / חוצנים הם אמיתיים, או אם הם ביקרו בכדור הארץ. בואו ראשית נסיר את המכשול, כי זה החלק הקל: עב"מים הם אמיתיים; הם ממוצא חוצני; הם נמצאים כבר עשרות שנים (אם לא מאות שנים); אין כל הוכחה שהם עוינים; יש כנראה יותר מסוג אחד של צורת חיים המבקרת אותנו; וגורמים של "הממשלה" יודעים זאת במשך 50 שנים, לפחות.

החלק הקשה יותר של הנושא הזה הוא להניח את דעתכם לגבי העובדה שמשהו כה יוצא דופן הוא אמיתי, ובכל זאת נשאר איכשהו לא מציאותי, מוסתר, סודי, מסתורי. העובדה שהממשלה הרשמית – ושומרי האמת הרשמיים בתקשורת ובמדע – הולכו שולל במשך זמן כה רב, היא מחווה לתחכום, לעומק, לרוחב ולכוללניות של תוכנית סודית שאין לה אח ורע בהיסטוריה.

ואכן, הסיפור של איך – ולמה –  הונאה זו מתקיימת מתעלה מעל התופעה החוצנית עצמה בביזאריות, במסתורין והוא לא יאומן. למעשה, נראה כי האפקטיביות של הסודיות  עצמה קשורה לבלתי יאומנות המדהימה של אופי הסודיות. במילים אחרות, הלמה, האיך והיכן של הפרויקטים החשאיים האלה הם כל כך מוזרים ולא יאומנים, שהם מספקים את הכיסוי הטוב ביותר שלהם: אף אחד לא יאמין בזה גם אם יתקל בזה. זה בהחלט מעל הראש.

למען האמת, התגובה הראשונה שלי על מה שאתם עומדים לקרוא היה, "כן, בטח …". אבל אז אישור לאחר אישור, וכן תמיכות בלתי תלויות שכנעו אותי בזה. ואז אמרתי, "הו אלוהים …".

קוצר היריעה מאפשר לי לחלוק איתכם רק את רגעי השיא של 6 שנים של מחקר אינטנסיבי, מאחורי הקלעים. אני מקווה שיום אחד ניתן יהיה לספר את כל הסיפור כולל שמות, אבל כרגע הרשו לי לצייר לכם את התמונה הרחבה, וחלק מהפרטים.  המידע מגיע מפגישות אישיות, פרטיות, רגישות להפליא ודיונים ארוכים עם גורמים צבאיים, מודיעיניים, פוליטיים ומקורות פרטניים. החיפוש אחר האמת בנוגע לפרויקטים חשאיים אלה הביא אותי לראשי מדינות, מלכים, פקידי סי.אי.איי, (CIA) סוכני NSA, מנהיגים צבאיים אמריקאים וזרים, מנהיגים פוליטיים וקבלנים של חברות היי-טק. התהליך היה ממצה, נחוש ומהמם. הבטיחות והזהירות מחייבים שלא אזכיר את שמם לעת עתה; כאשר תסיימו לקרוא, הסיבה תהיה ברורה.

שלב זה בפרויקט CSETI התחיל ברצינות ביולי 1993, כאשר קבוצה קטנה של אנשי צבא ואזרחים המעורבים בנושא העב"מים  נפגשו על פי בקשתי כדי לדון כיצד להתקשר על הצד הטוב ביותר עם הממשלה והצבא. מבחינה מבצעית, CSETI היה זקוק לאיש קשר בכיר (POC) בתוך שרשרת הפיקוד שידע מה אנו עושים כדי ליצור קשר עם תרבויות מחוץ לכדור הארץ. רצינו להבטיח שמאמצינו יהיו בטוחים מפני התערבות צבאית / מודיעינית / ממשלתית מכוונת או לא מכוונת. ורצינו להבהיר כי יש לראות במאמץ שלנו מאמץ של דיפלומטיה אזרחית וכי צריכה להתקיים פקודה על מנת להגן עלינו מפני כל התערבות, בארה"ב או בחו"ל. בשנה הקודמת סייעה CSETI בשני אירועי כמעט נחיתה באנגליה ובמקסיקו, ורצינו להיות בטוחים, לנוכח ההתפתחויות הללו, שנוכל להמשיך בביטחון הן לצוותים והן למבקרים מחוץ לכדור הארץ, שאליהם אנו מתייחסים כאל אורחים.

במהלך החודשים הבאים קיימו חברי הצוות שלנו דיונים ותדרוך עם מגוון רחב של מנהיגים ממשלתיים, צבאיים, מודיעיניים, פוליטיים, בינלאומיים ומהמגזר הפרטי ברחבי העולם. מה שלמדנו נראה סוריאליסטי, בלתי נתפס ומוזר.

מצאנו כי החל מלפני מלחמת העולם השנייה, פקידים מסוימים בממשלת ארה"ב ידעו שאנחנו לא לבד, שישנן מכונות מתקדמות הטסות באזורים מסוימים של הלוחמה במלחמת העולם השנייה, שאינם שלנו, ולא שלהם. עמית רפואי וחבר, שקרוב משפחתו היה טייס מפורסם במלחמת העולם השנייה, סיפר לי שהטייס הזה נשלח לאירופה על ידי הנשיא כדי להבין מהם אותם "פו פייטרס" כביכול. הוא דיווח לנשיא כי הם חלליות מחוץ לכדור הארץ.

משם, זה נהיה יותר ויותר מוזר. גנרל בדימוס, שהפך מאוחר יותר למנהל מסוים של ה- CIA, אמר לי זאת: שכקצין ב -1946 הוא היה אחראי לכתיבת מכתבי "אין תגובה" בנוגע לסדרה של תצפיות יום של עב"מים מעל איידהו. הוא אמר שאנשים ידעו שהעב"מים היו אמיתיים, אבל עד מהרה התנהלה מלחמה קרה, ומאוחר יותר התפתחו כמה מלחמות חמות, וכולם היו מודאגים ממלחמה תרמו-גרעינית עולמית – כך שלמי היה זמן לדאוג לגבי אותם חוצנים מסתוריים אך בלתי מזיקים.

למי באמת.

מספר רב של עדים חדשים, המאששים את המידע באופן עצמאי, סיפרו לנו על ההתרסקות והאחזור של חללית החוצנים ב- 1947 בניו מקסיקו וב- 1948 בקינגמן אריזונה. עכשיו זה באמת משך תשומת לב של מישהו, ושם המשחק היה, מעתה, טכנולוגיה חוצנית מתקדמת. איך היא עובדת; למה היא יכולה לשמש; איך ישתמשו בה; מה אם הסובייטים יבינו זאת לפנינו; מה אם היא תדלוף החוצה ואיזה היטלר חדש ישתמש בה כדי להשתלט על העולם; מה אם אנשים יבהלו כאשר הם ישמעו על זה; מה….

ועוד מיליון שאלות, באותו זמן ללא מענה.

וכך נולד הפרויקט הסודי של המילניום.

אחרי הכל, עבדנו אז על פיתוח פצצת המימן – ואויבינו הקיצוניים היו הסובייטים שישבו לנו על הזנב. מה יכול לערער יותר את הסדר העולמי השביר מאשר ההשקה של טכנולוגיית הנעה בין כוכבית בעולם של צינורות ואקום ומנועי בעירה פנימית? לומר שאנחנו עומדים בפני קפיצת מדרגה ביכולת הטכנולוגית היא לשון המעטה. ואנחנו רצינו את זה בבטחה לעצמנו.

לכן, 'הביטחון הלאומי' דרש שכל העניין הזה יישאר שקט בכל מחיר. ולא חסכו בעלויות.

אבל היה זבוב אחד גדול ועסוק מאוד במשחה הזאת: החוצנים היו טסים, לפעמים במבנה, עם אלפי עדים, בשמי אמריקה ובשאר העולם. עכשיו, איך אתה מסתיר את זה?

המוח מסתיר את זה. בטוויסט אורווליאני, נמצא במאמצי לוחמה פסיכולוגיים קודמים במהלך מלחמת העולם השנייה, שאכן, אם אתה אומר שקר לעתים קרובות מספיק, במיוחד אם הוא נאמר על ידי דמויות סמכותיות "מכובדות", האנשים יאמינו בכך. נראה כי אחד מאדוני הלוחמה הפסיכולוגית בתקופת מלחמת העולם השנייה הופקד על כך בסוף שנות הארבעים. גנרל וולטר בדל סמית סייע בתיאום של מרכיבי הלוחמה הפסיכולוגית של בעיה זו, ועזר בשיגור השקר הגדול: עב"מים, למרות שמיליונים ראו אותם, אינם קיימים.

עבור כל ראייה שעשתה את דרכה אל התודעה הציבורית, היתה הכחשה רשמית, וגרוע מזה, שמו ללעג את האירוע ואת המשקיפים. האסטרונום של הרווארד דונלד מנזל הובהל לספר לעולם שכל זה היסטריה, כי עב"מים לא היו אמיתיים, שזה היה הכל שטויות במיץ עגבניות.

וכך, בשנות החמישים, קבוצה קטנה יחסית של אנשים ידעה את האמת, ושמרה את האמת לעצמה. כאשר אירע אירוע שמשך את תשומת הלב של התקשורת, דמויות סמכותיות היו מכחישות ומלעיגות אותו. מאחר שבני אדם הם בדרך כלל יצורים חברתיים לא בטוחים, ויותר דומים ללמינגים מאשר שאנחנו רוצים להודות, התברר כי אם אתה רוצה למנוע מבוכה, לעג וניכור חברתי, אתה שותק לגבי עב"מים, גם אם ראית אחד מקרוב ובאופן אישי. הוסיפו לכך את העידוד הפעיל של סיפורים מטורפים וסיפורים מוזרים בתוך תת-התרבות האזרחית של העב"מים, בסיוע הופעתם הטבעית של מטורפים ומשוגעים בחברה בכלל, וכן, אתם מבינים את התמונה. אנשים מכובדים – ובמיוחד התקשורת "המכובדת", המדענים ומנהיגים פוליטיים – יצטרכו  לראות את זה כ"נושא בלתי רצוי" שיש להמנע ממנו.

(לאחר שעברתי מה שעברתי ב 6 השנים האחרונות, אני באמת לא יכול להגיד שאני מאשים אותם …)

אבל כל זה חומר מאוד קונבנציונאלי, באמת. הפיתולים המוזרים החלו בשנות החמישים, כאשר התפתח דגם חדש לפרויקטים חשאיים; נוצר פרנקנשטיין, אבל עכשיו הוא קיבל רצון משלו, קם מהשולחן, התיר כל רסן, והוא מסתובב בינינו.

בסוף 1993 ועד 1994, 1995 ו -1996, מפגישה אחת לאחרת, צצה אמת מזעזעת. בדרך כלשהי, בדרך לשנות ה -90, קרה דבר נורא: העניין כולו הופרט במידה רבה, היה 10 רמות של סודי ביותר ופעל מחוץ לשרשרת הפיקוד החוקתית של ארה"ב או של כל ממשלה אחרת. עכשיו, אני יודע מה אתם חושבים – חשבתי אותו דבר בהתחלה – אבל תשמעו עד הסוף.

בתוך כמה חודשים מאותו מפגש ראשוני ביולי 1993, אני וה- CIA, הקונגרס, ממשל קלינטון, האו"ם, המטות המשולבים, הצבא באנגליה ובמקומות אחרים. הרעיון הראשוני שלנו היה קודם כל להוכיח לאנשים האלה שמאז שהמלחמה הקרה הסתיימה, נפתח חלון הזדמנויות שבו ניתן היה לבצע חשיפה משמעותית בעניין הזה. הגיע הזמן להחזיר את העניין הזה לקהילה הבינלאומית. נכון? טעות! כמעט ללא יוצא מן הכלל, מנהיגים בצבא, בתחומי המודיעין, בפוליטיקה ובאיזור הביטחון הלאומי הסכימו שהגיע הזמן לומר את האמת.

הבעיה היא, שלא היתה להם גישה לאמת, או לנתונים, או למקרים, או לטכנולוגיה או לגופות החוצנים שנפטרו שנמצאות באחסון (כן, אנחנו יודעים היכן הם נמצאים וזה כבר לא עוד בבסיס חיל האוויר רייט פטרסון). אלו שחשבתי שיהיו בעניינים היו בחוץ, ואלה שניהלו את המופע היו שילוב מוזר של סוכנים סמויים ואינטרסים פרטיים של חברות. מאותו רגע  אנו הולכים ועוברים מבעד למראה.

אבותי נלחמו במהפכה האמריקאית בצפון קרוליינה. הם נלחמו על הקמתה של ממשלה חוקתית, ייצוגית; כעת תהיתי מה קרה לחוקה. כמו חלום רע מאוד, כל הזמן קיוויתי להתעורר כדי לגלות שזה לא נכון. איך אוכל לחלוק זאת עם אחרים? מי יאמין? זה היה מספיק קשה לרופא בצפון קרוליינה לטעון כי ביקרנו על ידי צורות חיים חוצניות מתקדמות, אבל זה?

שאלתי חבר שהיה בצוות המועצה לביטחון לאומי של רייגן איך זה יכול להיות נכון. איך יכול להיות שחלק מהאנשים החזקים ביותר בעולם – בממשלה, בצבא, במודיעין הבכיר וביטחון הלאומי – לא רק שלא יודעים על זה, אבל אפילו אין להם גישה למידע הזה? שאלתי אותו אם ניתן לנשיא לדעת בדיוק מי באמת יודע על זה והוא יקרא להם למשרד הסגלגל ויאמר, "אני נשיא ארצות הברית ואני רוצה שתספר לי את כל מה שאתה יודע על העניין הזה", מה הם יעשו?

הוא צחק ואמר, "סטיב, אם הם לא רוצים שהנשיא יידע, הם פשוט ישקרו לנשיא ויגידו שאין דבר כזה. זה נעשה כל הזמן … ". הייתי המום מהציניות של זה, ומההפרה הברורה של החוקה.

התרגיל של "הכחשה מתקבלת על הדעת" כדי "להגן" על בכירים בממשלה, כנראה נעשה בתחומים רגישים מסוימים, ונושא העב"מים הוא התחום הרגיש מכל.

בפגישה עם בכיר מאוד בקהילת המודיעין, שלפי תפקידו כל אחד היה מניח שמעמדו מאפשר לו לדעת כל מידע סודי חשוב, גיליתי שלמרות שהפקיד הזה ידע שהעניין אמיתי, שעב"מים היו אמיתיים, לא הייתה לו גישה למידע או לפרויקטים בעבר או בהווה העוסקים בנושא החוצנים. שוב, הייתי המום.

כנ"ל עבור חוקרי הסנאט הבכירים ביותר עם סמכות לצווי המצאת ראיה וסיווג סודי ביותר. כנ"ל עבור אנשי המטות המשולבים. כנ"ל עבור בכירים באו"ם. כנ"ל עבור בכירים במשרד הביטחון בבריטניה. כנ"ל לגבי ראשי מדינה.

וכך זה נמשך, עוד ועוד. אין זו תרמית; המפגשים הללו אורגנו על ידי אנשי קשר אישיים בדלת האחורית וחברים. למרבה האירוניה, מנהיגים אלו פנו אלינו כדי לקבל מידע, ניתוח, ובאופן מוזר, פעולה, כדי לגרום לתיקון של בלגן הסודיות. העובדה שציינתי שאני רק רופא כפרי מצפון קרוליינה, עם אשה, ארבעה ילדים, מיניוואן וגולדן רטריבר לא שינתה את המציאות הזאת. אז בזמני ה'פנוי', עשיתי מה שיכולתי.

פרוייקטים מוכחשים בגישה מיוחדת. UNACKNOWLEDGED SPECIAL ACCESS PROJECTS- USAPS. המונח הזה – מושג, למעשה- לקח קצת זמן עד שתפס. תקראו  לי נאיבי, אבל אני באמת מאמין בדמוקרטיה ובחוקה, במשרתו של הנשיא, בחשיבות הקונגרס וכיו"ב. אבל מושגים מוזרים כאלה בשלב מסוים היו צריכים להיטמע במוחי  ולהשלים עם המציאות החדשה הזאת: שהנשיא, הקונגרס ובתי-המשפט והאו"ם וכל מנהיגי העולם האחרים קיימים. הם דואגים למסים, לכסף, לתוכניות מסוג זה או אחר. אבל דברים גדולים באמת – משאירים אותם מחוץ לזה. אחרי הכל, האנשים האלה באים והולכים כל 2 או 4 שנים. מה שהם לא יודעים לא יפגע בהם; חוץ מזה, אנחנו עושים להם טובה על ידי כל שאנו שומרים עליהם תמימים מכל מידע לגבי פרויקטים סודיים אלו. בכל מקרה, הפרויקטים האלה הם מוכחשים, והם לא באמת קיימים בכלל …

בעבודה עם אנשים הנמצאים בתוך פרויקטים כאלה, עליכם להבין שהייתי צריך לעמוד בעקומת למידה תלולה מאוד. מאחר שמעולם לא הייתי בצבא, בממשלה או בתחום המודיעין, כל זה היה חדש בשבילי. אנא הבינו שאני לא יכול לבגוד באמון של אלו שסיכנו כל כך הרבה כדי לחלוק איתי את המידע הזה. אנשים נהרגו – ובזמן האחרון – בשביל פחות, הרבה פחות.

מהו USAP? זהו פרויקט סודי ביותר, ממודר הדורש גישה מיוחדת גם עבור אלה עם סיווג סודי ביותר, והוא מוכחש. כלומר, אם מישהו – כל אחד, כולל הממונים עליך, כולל המפקד והמנהל, הנשיא, שואל אותך על זה, אתה עונה שאין פרויקט כזה. אתה משקר.

אנשים ב-USAPS שומרים על סודות הפרוייקט ברצינות תהומית, ויעשו כמעט כל דבר כדי לשמור את הסיפור בכיסוי, וכדי להשאיר גם את הפקידים האחרים וגם את הציבור בחוסר ידיעה.

והאבא הגדול של כל ה-USAPS הוא עניין העב"מים/ חוצנים.

זכרו כי קיים מסמך קנדי ​​סודי ביותר שנכתב על ידי וילבר סמית', בשנת 1950 שציין כי הוא מצא כי קבוצה אמריקאית סודית שעובדת על נושא העב"מים, כולל הטכנולוגיה מאחורי עב"מים, וכי זה היה המפעל הסודי ביותר של ממשלת ארה"ב, אפילו מעבר לחשאיות סביב פיתוח הפצצה.

עכשיו דמיינו אם תרצו, את הפרויקט הזה 50 שנה מאוחר יותר. הרבה מים עברו מתחת לגשר. יש כבר 50 שנים ואינספור מיליארדים שהוצאו על היבטים שונים של הפרויקט: הנדסה לאחור של טכנולוגיה חוצנית כדי להבין איך זה עובד; ניסויים במערכות הנעה ותקשורת לא ליניאריות; מאמצי דיסאינפורמציה ציבוריים מסיביים והונאת פקידים וגופים נבחרים וממונים; ועוד.

הוסיפו לדיסאינפורמציה פעילה זו – הדמיית או סימולציה של אירועי חוצנים מזויפים, כדי להטעות את הציבור ולשמש כמטרת דמה, ובכך להסיר את תשומת הלב של האנשים מן הפעולה האמיתית. חטיפות. מוטציות. תינוקות היברידיים צפים בחלל ובסיסים תת-קרקעיים. הסכמים סודיים בין כוחות שלטון של עולם מאוחד לבין החייזרים המרושעים. וכך הלאה עד בחילה.

באופן טרגי, התקשורת הצהובה, הוצאות ספרים, תעשיית/תת תרבות העב"מים  והציבור הרחב אוכלים את החומר הזה בגלונים.

לא רק שהשטויות האלה משמשות כפתרונות אפקטיביים לתת-התרבות האזרחית של העב"מים,  הלא-מתוקצבת ולא מקצועית, הן יוצרות את המעטה של הטירוף וההמוניות הדרושים כדי להשתיק מדענים "מכובדים", ואת הזרם המרכזי של התקשורת ופקידי ציבור. זה שומר את כל העניין בבטחה מחוץ למסכי המכ"ם שלהם.

מאמצע שנות הארבעים ועד אמצע שנות החמישים המאוחרות, כאשר עניינים אלה התחילו, קבוצה סודית זו היתה מוסכמת במידת מה. כמה פקידים בממשלי טרומן ואייזנהאואר ידעו על כך והיו מעורבים בה. היתה תחושבת חובה ממשית לביטחון הלאומי, כי עניין זה יישאר שקט במשך זמן מה. ואני מאמין שהם פעלו בתום לב, ובתוך גבולות סבירים של הדמוקרטיה החוקתית שלנו.

אבל כנראה מתישהו באמצע שנות אייזנהאואר המאוחרות, התפתח דפוס שבו מי שבאופן חוקי צריך להיות בתמונה נדחף החוצה. יש לנו יותר ממקור מהימן אחד, שזה היה המקרה בשנות אייזנהאואר המנוח וממשל קנדי.

עדים ממקור ראשון סיפרו לנו שאייזנהאואר זעם על כך שהוא באפילה לגבי מספר היבטים חשובים של העב"מים / ענייני החוצנים. הוא ראה את חללית החוצנים ואת הגופות, ובכל זאת הוא מצא כי פרויקטים יוצאי דופן היו בעיצומם, והוא היה מחוץ לתמונה. האם זה מפליא אם כן, שעל אף העובדה שהוא היה גנרל 5 כוכבים רפובליקני שמרני, הוא הזהיר מפני "הקומפלקס הצבאי-תעשייתי" בנאומו האחרון לאומה כנשיא? אנשים שוכחים שזה היה הגנרל 5 כוכבים הזה – ולא אבי הופמן – שטבע את המושג "קומפלקס צבאי-תעשייתי", והזהיר אותנו לראשונה מפני הסכנות של ההגזמה. למה? כי הוא ראה את ההגזמות האלה מקרוב ובאופן אישי.

נרוץ קדימה ליוני 1963. קנדי ​​הוא לברלין כדי לשאת את הנאום המפורסם שלו מכריז "אני ברלינר". על גבי מטוס חיל האוויר מספר אחד נמצא איש צבא שמספר את הדברים הבאים: קנדי, בטיסה הארוכה, התחיל בשלב מסוים לדון בעניין עב"מים עם קצין הצבא הזה. הוא הודה שהוא ידע שהעב"מים אמיתיים, ראה את הראיות, אבל אחר כך הדהים את הקצין באומרו ש"כל העניין מחוץ לידיים שלי, ואני לא יודע למה … ". קנדי אמר שהוא רוצה שהאמת תצא לאור, אבל הוא לא יכול לעשות את זה. וזה נשיא ארצות הברית, המפקד העליון של הכוחות המזוינים, הקובע כי העניין הוא לא בידיו, והוא אינו יודע מדוע. אני תוהה אם הוא גילה זאת לפני שהוא נהרג מאוחר יותר באותה שנה.

אייזנהאואר, קנדי, אנשי ממשל קלינטון, מנהיגים צבאיים, מנהיגי מודיעין, מנהיגים זרים. כולם מחוץ לתמונה. אבל כולם יודעים שזה אמיתי. מה קורה פה?

USAPS הוא רק חלק קטן מהסיפור. זוכרים את אייזנהאור מזהיר מפני התשתית הצבאית-תעשייתית? מילת המפתח: תעשייתית, פרטית, מופרטת. כאשר דנתי בעניין זה עם ראש משרד ההגנה הבריטי לשעבר, ביולי 1995, גיליתי שגם הוא נשאר מחוץ לתמונה. מצאנו שוב כי החומר הסודי באמת נשמר אפילו מאדם שהיה ראש ה- MI5 ומשרד הביטחון. התשובה היא חלקית ב-USAPS, אבל בעיקר בקבלנים פרטיים.

ממשלת ארה"ב לא בונה כמעט כלום (תודה לאל …). המפציץ החמקן B2 לא נבנה על ידי ממשלת ארה"ב, אלא עבור ממשלת ארה"ב על ידי התעשייה הפרטית. והתעשייה הפרטית שומרת סודות טוב אפילו יותר מאשר USAPS. זה הגיוני: אחרי כל השנים האלה אף אחד לא מכיר את הנוסחה של קוקה קולה. אפילו נשיא ארצות הברית לא יכול להשיג אותה. הנוסחה היא סודית, ופרטית.

עכשיו בבקשה, שלבו את הכוח הקנייני של סודות פרטיים בקישור מאוחד עם USAPS ואתם בונים מבצר חשאי שהוא כמעט בלתי חדיר. כי אם אתה מנסה להגיע אליו דרך המגזר הפרטי, הוא מוגן על ידי זכויות קנייניות. ואם אתה מנסה להגיע אליו באמצעות המגזר הציבורי – הממשלה – הוא מוסתר על ידי  USAPS, ול- "ממשלה" כפי שאתם ואני בדרך כלל מכירים אין שום מושג.

ומניסיון אישי אני יכול להגיד לכם שאם תודיעו על כך למנהיגים, הם יחזיקו את ראשיהם בידיהם ויאמרו, כפי שאני עשיתי, "אוי אלוהים …" אז מה הפרופיל החיוני של המבצע הנסתר הזה ? להלן ההערכה הנוכחית שלי, המבוססת על מידת החדירה והמחקר באביב 1996:

שם הקוד האחרון שנמסר לי ממקורות אמינים: PI-40

משמעות שם קוד: לא ידוע

תיאור: PI-40 היא ישות מעין-ממשלתית, הקשורה ל USAPS , מעין-פרטית, הפועלת באופן בינלאומי / על-לאומי. רוב הפעילות ממוקדת בתעשייה פרטית "עבודה עבור אחרים" בפרויקטים קבלנים הקשורים להבנה ויישום של טכנולוגיות חוצניות מתקדמות. יחידות ממודרות הקשורות זו לזו, שהן גם USAPS, מעורבות בדיסאינפורמציה, הטעית הציבור, דיסאינפורמציה פעילה, מה שמכונה "חטיפות" ו"הטלת מומים", סיור ומעקב אחר עב"מים, מערכות נשק הממוקמות בחלל וקבוצות קישור מיוחדות (למשל לתקשורת, למנהיגים פוליטיים, הקהילה המדעית, העולם העסקי וכו'). חשבו על ישות זו כבן כלאיים בין USAPS ממשלתי לתעשייה פרטית.

PI-40 מורכב בעיקר מסוכני צבא ומודיעין מדרג בינוני של USAPS, USAPS או יחידות סמויות בתוך מחלקות מסויימות בחברות היי-טק, וקישורים נבחרים בתוך הקהילה הבינלאומית של מנתחי המדיניות, קבוצות דתיות מסוימות, הקהילה המדעית והתקשורת, בין היתר. זהותם של חלק מהגופים והאנשים האלה ידועה לנו, אם כי רובם אינם מזוהים.

בערך 1/3 עד 1/2 מאלו המרכיבים את גוף קבלת ההחלטות של PI-40 הם כעת בעד סוג של גילוי פומבי כלשהו בעניין זה; אלה הם, ככלל, החברים הצעירים יותר שיש להם פחות שותפות לפשע בחריגות העבר. שאר החברים מתנגדים או אמביוולנטיים לגבי חשיפה בזמן הקרוב.

נראה כי קביעת המדיניות בפועל וקבלת ההחלטות מצויות בתקופה זו בעיקר במגזר הפרטי, האזרחי, לעומת גורמים צבאיים ומודיעיניים הקשורים ל- USAP, אם כי מידע כלשהו מצביע על כך שיש עצמאות יחסית משמעותית בתחומים מסוימים של פעילות. ההערכה הנוכחית שלנו היא כי קיימת מידה גבוהה של ויכוח בתוך PI-40 בנוגע לפעולות חשאיות מסוימות ולגבי מידת הכדאיות של חשיפה.

מבצעים ממודרים רבים בפרויקטים "שחורים" או USAPS מובנים כך שהעובדים על המשימה עשויים להיות לא מודעים לכך שהיא קשורה לנושא העב"מים /חוצנים. לדוגמה, כמה היבטים של מה שמכונה מיזם "מלחמת הכוכבים", או SDI, נועדו לטווח חלליות חוצניות אשר מגיעות קרוב לכדור הארץ, אבל הרוב המכריע של מדענים ועובדים בתוכנית SDI אינם מודעים לכך.

למדנו משלושה מקורות שונים המאשרים כי מאז תחילת שנות ה-90, לפחות 2 חלליות מחוץ לכדור הארץ הושמדו ונהרסו על-ידי מערכות נשק נסיוניות הממוקמות בחלל.

הרוב המכריע של המנהיגים הפוליטיים, כולל בכירים בבית הלבן, מנהיגים צבאיים, מנהיגי קונגרס, מנהיגי האו"ם ומנהיגים אחרים בעולם אינם מעודכנים באופן שוטף בנושא זה. אם וכאשר נשאלות שאלות, לא נאמר להם דבר על המבצעים, וגם אפילו דבר קיומו של שום מבצע לא מאושר להם. בדרך כלל, טיבה של ישות סמויה זו מבטיח שמנהיגים כאלה לא ידעו אפילו למי יש לפנות בבירורים כאלה. שיתוף פעולה בינלאומי קיים במידה רבה, אם כי כמה עדים מציינים כי מדינות מסוימות, ובמיוחד סין, עסקו באגרסיביות בתוכניות עצמאיות.

הבסיסים העיקריים של המבצעים, מלבד אתרים פרטיים מגוונים, כוללים את בסיס חיל האוויר אדוארדס בקליפורניה, בסיס חיל האוויר נליס בנבאדה, במיוחד S4 ומתקנים סמוכים, לוס אלמוס בניו מקסיקו, פורט הואצ'וקה באריזונה (מטה המודיעין הצבאי), ארסנל רדסטון  באלבמה, וכן מתקן תת קרקעי חדש יחסית ומתרחב, הנגיש רק בדרך האוויר באזור מרוחק של יוטה, בין היתר. מתקנים נוספים ומרכזי פעילות קיימים במספר מדינות אחרות, כולל בריטניה, אוסטרליה ורוסיה. בסוכנויות רבות יש יחידות בכיסוי עמוק, סודי ביותר, הקשורות ל-USAPS ומעורבות במבצעים אלו, כולל משרד הסיור הלאומי (NRO), הסוכנות לביטחון לאומי (NSA), סוכנות הביון המרכזית (CIA), סוכנות המודיעין הביטחוני (DIA), משרד החקירות המיוחדות של חיל האוויר (AFOSI), המודיעין הימי, המודיעין הצבאי, מודיעין חיל האוויר, ה- FBI, ואחרים. רשימה נרחבת אף יותר של ישויות פרטיות, אזרחיות ותאגידיות מעורבות באופן משמעותי. מרבית הפעילות הטכנולוגית, המדעית והטכנולוגית המתקדמת מתמקדת בחברות התעשייה והמחקר האזרחית. אבטחה משמעותית -וקטלנית – מסופקת על ידי קבלנים פרטיים.

רוב כוח האדם, כמו גם ההנהגה של רוב אם לא כל הסוכנויות והקבוצות הפרטיות אינם מעורבים ולא מודעים לגבי המבצעים הממודרים והמוכחשים האלו. מסיבה זו, האשמות גורפות הקשורות לסוכנות מסוימת או לישות תאגידית אינן מוצדקות לחלוטין. "יכולת הכחשה סבירה" קיימת ברמות רבות. יתר על כן, התמחות ומידור מאפשרים למספר מבצעים להתקיים ללא ידיעת המעורבים כי המשימה שלהם קשורה לנושא העב"מים /חוצנים.

התמריצים החיוביים לשיתוף פעולה וגם העונשים על הפרת סודיות הם יוצאי דופן. מקור צבאי בכיר סיפר לנו שלפחות 10,000 איש קיבלו מיליון דולר ויותר כדי להבטיח את שיתוף הפעולה שלהם בעשורים האחרונים. באשר לעונשים, ידוע לנו על יותר ממקרה אמין אחד שבו אנשים קיבלו איומים על משפחותיהם אם ישברו את קוד השתיקה, ולמדנו על שני מקרי "התאבדויות" לכאורה, אצל קבלן תעשיה פרטי, שהתרחשו לאחר שהחלו הקורבנות להפר סודיות לגבי פרויקט הנדסה לאחור הקשור לנושא טכנולוגיית חוצנים.

מימון: חוקר בכיר בקונגרס סיפר לנו באופן פרטי כי קרנות 'תקציב שחור' משמשות כנראה למבצעים אלו ודומים להם, שהם USAPS. "תקציב שחור" זה כולל בהערכה שמרנית ב -10 מיליארד דולר, ועשוי לעלות על 80 מיליארד דולר בשנה. הסכום המוקדש במיוחד למבצעי עב"מים /חוצנים לא ידוע בשלב זה. כמו כן, סכומים משמעותיים מגיעים ממקורות בחו"ל ומקורות פרטיים ומוסדיים. הסכומים הנובעים מפעילות זו אף הם אינם ידועים לנו.

זה חלק ממה שאנחנו יודעים כרגע. כמובן, יש יותר שאלות מאשר תשובות כאן, ומה שלא ידוע עולה על מה שידוע. עם זאת, יש לנו, לדעתי, התקדמות משמעותית והיסטורית בהבנת האופן שבו פועלת ישות זו. הצגתי את ההערכה הכללית הזאת למספר אנשי מפתח חשובים בצבא, בפוליטיקה וקובעי מדיניות, והופתעתי מכך שהיא נחשבה כמדויקת למדי, ובהתאם להערכות עצמאיות שהגיעו אליהן בעצמם.

אבל השאלה הגדולה יותר היא מדוע? כמו בחיים בכלל, המה, המי והאיך תמיד קלים יותר מאשר הלמה. למה להמשיך את הסודיות ואת ההטעיה?

אני לא רוצה ללכת יותר מדי על הנושא הזה, כי כאן אנחנו נכנסים לשאלות הקשורות למניע ולמטרה האולטימטיוויים, שהוא תמיד אזור מעורפל למדי, ומוגדר גרוע במקרה הטוב. וזה, לצערי, אינו עניין רגיל, והרגשות, המניעים והמטרות שמאחורי פעולות בלתי רגילות ובסיכון גבוה שכאלה הן כנראה מורכבות ולא אחידות. ואכן, מניעים כאלה עשויים להיות תערובת גדולה מאוד, החל מן האצילים והמתכוונים להיטיב, ועד למנוולים.

הסנאטור בארי גולדווטר אמר לי ב -1994 שהחשאיות סביב נושא החוצנים היא "טעות איומה אז וטעות איומה עכשיו …". אני נוטה להסכים עם הסנטור, אבל מקור הדחף לחשאיות לא היה בעבר ולא נמצא כיום בטיפשות. במקום זאת, אני רואה אותו מושרש בפחד ובחוסר אמון.

למרות שאני בדרך כלל לא אוהב קשקשת פסיכולוגית, אני מאמין שהפסיכולוגיה של כל זה חשובה. אני סבור כי סודיות, ובמיוחד סודיות קיצונית ברמה זו, היא תמיד סימפטום של מחלה. אם יש לך סודות במשפחה שלך, זוהי מחלה, הנולדת מתוך פחד, חוסר ביטחון וחוסר אמון.  אני חש שניתן להרחיב זאת לקהילות, חברות, וארגונים. בסופו של דבר, הדחף לסודיות הוא סימפטום לחולשה עמוקה יותר, הנובעת מחוסר אמון בסיסי, ושפע של פחד וחוסר ביטחון.

במקרה של עב"מים /חוצנים, הימים הראשונים של שנות הארבעים והחמישים היו לתחושתי, תקופה של פחד הגובל בבהלה. זה עתה יצאנו ממלחמת עולם הרסנית, ושיחררנו את אימת הנשק הגרעיני. ברית המועצות מרחיבה את האימפריה שלה, ומתחמשת עד השיניים בנשק גרעיני גדול וקטלני יותר. והם השיגו אותנו במרוץ לחלל.

עכשיו פתאום מגיעה חללית מחוץ לכדור הארץ, ומאוחזרת יחד עם חייזרים מתים (ואחד חי). פאניקה. פחד. בלבול. אין ספור שאלות ללא מענה, כולן קשורות בפחד.

למה הם כאן? איך יגיב הציבור? איך נוכל לאבטח את הטכנולוגיה שלהם – ולשמור אותה מפני אויבינו המרים? איך נוכל לומר לאנשים שחיל האוויר החזק ביותר בעולם אינו יכול לשלוט במרחב האווירי שלו? מה יקרה לאמונה דתית? סדר כלכלי? ליציבות פוליטית? לשומרי הטכנולוגיה הנוכחית? ל….

אני סבור שהימים הראשונים של הסודיות היו צפויים, אפילו מובנים, ואולי אף מוצדקים.

אבל ככל שהעשורים התגלגלו, ובמיוחד עם תום המלחמה הקרה, הפחד לבדו אינו מסביר את הסודיות. אחרי הכל, 1996 היא לא 1946 – היינו בחלל, נחתנו על הירח, זיהינו כוכבי לכת סביב מערכות כוכבים אחרות, מצאנו את אבני הבניין של החיים בחלל הרחוק, וכ 50% מהאוכלוסייה מאמינים שעב"מים הם אמיתיים . והאימפריה הסובייטית קרסה.

אני מאמין ששני גורמים משמעותיים נוספים נמצאים כעת: תאוות בצע ושליטה, וכח ההתמדה בן עשרות שנים של סודיות. תאוות בצע ושליטה מובנות בקלות: תארו לעצמכם להיות מעורבים  בחשיפת פרויקט ולאחר מכן יישומה של טכנולוגיה חוצנית מתקדמת. העוצמה וההשפעה הכלכלית – ולכן הערך – של טכנולוגיה כזו עולה על חשיבותם המשולבת של מנוע הבעירה הפנימית, החשמל, שבב המחשב וכל סוגי הטלקומוניקציה. מדובר בטכנולוגיה של המילניום הבא. אתם חושבים שמהפכת המחשוב / עידן המידע היא גדולה? הדקו את חגורות הבטיחות, כי בהמשך הדרך – במוקדם או במאוחר – יהיו מהפכות הטכנולוגיות הלא ליניאריות, נקודת-האפס המבוססות על טכנולוגיות חוצנים מתקדמות.

אין פלא שהאינטרסים של הקומפלקס הצבאי-תעשייתי התאגידי עולים אפילו על זה של ה- USAPS הממשלתיים בנושא. הנוסחה של קוקה קולה לא מגיעה לקרסוליים של זה.

כח ההתמדה הביורוקרטי של פעולות חשאיות גדולות הוא עניין נוסף. אחרי עשרות שנים של מבצעים, של שקרים, הונאות ציבוריות וגרוע מכך, איך קבוצה כזו פורמת את כל רשת הקורים שטוותה? עבור סוגים מסוימים של אנשים יש פיתוי ממכר לכוח הסודית; הם נטענים על ידי בעלות על ידע וסודות. ויש את רוח הרפאים של מעין ווטרגייט קוסמי, עם כל מיני אנשים הקוראים להתזת ראש זה או אחר. זה הופך להיות קל יותר לשמור על הסטטוס קוו, דבר שכל הביורוקרטיות טובות בו.

ואפילו כעת קיים פחד. לא רק הפחד שיחשפו בעידן ווטרגייט, זה-גייט והוא-גייט, אלא שנאת זרים ופחד קדמוני מהבלתי ידוע. מי הם דמויי האדם האלה, למה הם כאן; איך הם מעיזים להיכנס למרחב האווירי שלנו ללא רשותנו! לאנושות יש מסורת ארוכה של פחד – ושנאה – מהשונה, הלא מוכר, ממקומות אחרים. ראו את הדעות הקדומות הגזעניות, האתניות, הדתיות והלאומיות, אשר משחיתות את עולם האנושות. יש תגובה של שנאת זרים מושרשת כמעט כלפי הלא נודע והשונה. ובטוח שחוצנים הם שונים מאיתנו יותר מאשר, למשל, הפרוטסטנטים מן הקתולים באירלנד.

שאלתי פעם פיזיקאי המעורב בפעולות צבאיות ומודיעיניות הקשורות לעב"מים, מדוע ניסינו להרוס את החלליות הללו באמצעות כלי נשק מתקדמים בחלל. הוא מיד הפך לנסער ואמר, "הקאובואים האלה שמפעילים את הדבר הזה הם כל כך יהירים, כל כך לא בשליטה, שהם רואים כל כניסה של עב"מ לתוך המרחב האווירי שלנו כעבירה ראויה לתגובה עוינת. והם יכניסו אותנו לקונפליקט בין כוכבי אם לא נזהר … ". וכך זה ממשיך. פחד. פחד מהלא נודע. תאוות בצע ושליטה. כח התמדה מוסדי. אלו הם חלק ממה שאני רואה ככוחות המניעים הדוחפים את המשך הסודיות של PI-40.

אבל לאן ממשיכים מכאן? כיצד לשנות את המצב הזה מסודיות קיצונית לחשיפה?

יש פתגם סיני עתיק שאומר, "אם לא נשנה כיוון, סביר להניח שנגיע לאן שאנחנו הולכים". והכיוון שאליו אנחנו הולכים באזור הזה הוא מסוכן מאוד. סודיות קיצונית, במיוחד לגבי במשהו כה מרחיק לכת וחשוב, מערערת את הדמוקרטיה, מערערת את החוקה, מרכזת כוח טכנולוגי עצום בידיו של קומץ שלא נבחר ע"י הציבור ומעמידה את כדור הארץ כולו בסכנה. זה חייב להסתיים.

פרוייקט "אור כוכבים" (Starlight)  של ארגון CSETI עובד כבר כמעט 3 שנים כדי לאסוף ראיות, לזהות עדים מהממשלה הנוכחית ולשעבר, מהצבא, מהמודיעין ומארגונים, ותדרוך מנהיגים שונים בעולם. יש הישגים רבים, ללא צוות בשכקר, ללא מימון משמעותי את המאמצים ובאמצעות המסירות וההתנדבות של צוות עיקש. אבל יש עוד הרבה מה לעשות. הנה רשימה חלקית: בחודש יוני 1995 כינסנו פגישה של עדים צבאיים וממשלתיים חשובים מארה"ב ורוסיה, וכולנו חתמנו ​​על מכתב המבקש מהנשיא קלינטון להוציא צו נשיאותי שיאפשר לעדים כאלה לדבר ללא עונש או גמול. אני מציע שהממשל, בשיתוף פעולה עם הקונגרס, ייתן חסות לדיונים פתוחים שבהם עדים אלה, שמספרם עולה על עשרים, יוכלו להעיד בגלוי לגבי מה שהם יודעים על נושא העב"מים / חוצנים. זה יכונן חשיפה מקיפה, אני מבטיח לכם. בהקשר זה, תוכלו לעזור בשתי דרכים: 1) לכתוב אל הנשיא ולבקש ממנו להוציא צו נשיאותי המתיר לעדים אלה להחשף בבטחה, ובמקביל לכתוב לסנטור וחבר הקונגרס שלכם ולבקש מהם לקיים דיון פתוח שבו עדים אלה יוכלו לדבר. 2) פנו  אלי מיד אם אתם או מישהו שאתם מכירים יכול להיות עד מההממשל הנוכחי או הממשלה לשעבר, מהצבא או מתאגיד. נקטנו באמצעי הגנה, וככל שיש לנו יותר עדים, כך הטיעון חזק יותר- וכך גם גדל מרווח הבטיחות לכל הנוגעים בדבר. אנא עזרו לנו אם אתם יכולים.

על הקהילה הבינלאומית והאומות המאוחדות לקיים דיונים פתוחים בנושא זה. יש לנו עדים מכל רחבי העולם, ובאופן אידיאלי, חשיפה בינלאומית והמאמצים לאיסוף ראיות צריכים להתחיל מיד.

הקהילה הבינלאומית לא צריכה לשבת באופן פסיבי, ובכך להתנער מאחריות לפעולות חשאיות. CSETI מעורבת כבר 5 שנים במאמצים דיפלומטיים אזרחיים, ועשתה פריצות דרך משמעותיות בפיתוח נהלים ליצירת קשר עם המבקרים מחוץ לכדור הארץ. במקום לראות זאת באופן פסיבי כ"תופעה" מרוחקת, עלינו לנסות ליצור תקשורת עם צורות החיים הללו ולהתחיל בשלבים המוקדמים של מערכת יחסים בין כוכבית פתוחה. אם אתם מעוניינים ללמוד יותר על איך אתם יכולים להיות מעורבים במחקר כזה או במאמץ דיפלומטי, פנו אלינו.

לבסוף, אנחנו חייבים להיות מוכנים לסלוח. אין מה להרוויח על ידי קריאה לנקמה חמורה באלה המעורבים בסודיות בהווה או בעבר. רבים אולי הרגישו שהם עושים את הדבר הנכון באותה עת, ואפילו כיום. אנחנו לא צריכים ווטרגייט קוסמי, ואנחנו חייבים לוותר על זה קולקטיבית. עלינו להיות מוכנים להסתכל על הרגע ועל העתיד, ולסלוח על העבר. יש תקדים לכך: בימים הראשונים של ממשל קלינטון, היו גילויים גורפים לגבי חריגות עבר וניסויים מטורפים בתוך מחלקת האנרגיה, ובוועדה לאנרגיה אטומית לשעבר. למדנו על פלוטוניום שמוחדר לדייסת שיבולת שועל של ילדים בבתי יתומים, על שחרור מכוון של קרינה רדיואקטיבית באזורים מאוכלסים כדי 'לראות מה יקרה', וכן הלאה. האמת הזאת יצאה החוצה, והעולם לא נגמר. איש לא היה צריך ללכת לכלא. הממשלה לא התמוטטה, והשמים לא נפלו. תנו לנו להתקדם, עם קצת חמלה אמיתית וסליחה, ולהתחיל במאה הבאה מחדש.

בסופו של דבר, אם העם יוביל, המנהיגים יבואו בעקבותיו.יש צורך באומץ, חזון והתמדה כדי להפוך את המצב הזה, וליצור עידן של פתיחות, אמון ולהניח את היסודות לשלום עולמי ובין-כוכבי. אם למנהיגינו אין כרגע את האומץ והחזון הזה, עלינו לגלות זאת עבורם. הסיכון גבוה מדי בכדי להסתכל לעבר השני בעוד העתיד שלנו נגנב מאיתנו. עתיד החיים עלי אדמות, ומקומנו ביקום, נמצאים בסיכון. יחד, הבה נפעל להבטחתו, למען ילדינו וילדי ילדינו.

ד"ר סטיבן מ. גריר

לקריאה נוספת:

The Unacknowledged Threat

STEVEN M GREER

World Affairs: The Journal of International IssuesVol. 8, No. 2 (APRIL-JUNE 2004)

למאמר הסבר על מערך הפרוייקטים החשאיים בפנטגון והאופן בו הסודיות מתנהלת

הסרט Unacknowledged